עולם בלתי נראה

פסלו של אלכסנדר בורגנוב
'Le Voilage' (פסל, אלכסנדר בורגנוב)

כשאני הולך לתיאטרון אני מבדיל בין שני סוגי הצגות: אלה שפותחות צוהר לעולם אחר, ואלה שנשארות בגבולות הבמה. אלה שנשארות בגבולות הבמה מציעות סוג מסויים של עשייה תיאטרונית עתירת ריגושים המערבת כישורים טכניים גדולים, מראות מרהיבים ואנרגטיות מלהיבה. אלה שפותחות צוהר לעולם אחר עושות את מה שרק תיאטרון מסוגל לעשות – להפוך את הבמה למרחב מטאפיזי שנע בחלל וזמן, להעלות באוב דימויים עשירים, לרקום בין הקהל והשחקנים קשרים המתחברים לדוגמאות תחרה עדינות, להרעיד את מיתרי הנפש. הרטט הזה לא חייב להיות מאסיבי, אבל הוא צריך להיות קיים במידה כזו שתזכיר לי פעם אחר פעם שיש לי קיום שהוא לא רק חומרי.

זה הכוח הגדול ביותר של שחקן – להפוך את הבלתי נראה לנראה. זהו עולמם של האמנים – עולם הרוח – והדרך לעולם הזה חמקמקה מאוד בסביבה חומרנית כמו זו שאנו חיים בה. לכן נדרשת הכשרה משמעותית של שחקנים שפותחת עבורם את הנתיבים האלה. זוהי הכשרה שדורשת זמן ומיומנות. בכל אמנות יש חוקים וכלים קונקרטיים, ואין אמנות פרוצה יותר מאמנות המשחק. ישנה תפיסה רווחת שרזי היצירה והדמיון נתונים לגחמות המוזה, אך לעתים קרובות הגישה הזו מאומצת כתחליף עצלן לידע קיים שסולל את הדרך אל העולם הבלתי נראה.

"האמונה בקיומו של עולם אובייקטיבי בו הדימויים שלנו מתקיימים בצורה עצמאית מרחיבה את אופקינו ומחזקת את כוח היצירה שלנו. אמן צומח ומפתח את כשרונו על ידי פיתוח ורכישת תפיסות חדשות הנוגעות לתהליך היצירה. אחת מהתפיסות האלה היא קיומו האובייקטיבי של עולם הדימויים של האמן. מה הוא גמולם של האמנים האמיצים מספיק על מנת להודות בקיומו של עולם הדמיון? הם משחררים את עצמם מהלחץ המתמיד של התעסקות אישית ואינטלקטואלית מדי בתהליך היצירתי, שבחלקו הגדול הינו אישי מאוד ומתרחש בתחום המצוי מעבר לאינטלקט" — מיכאל צ'כוב, 'אל השחקן'

חיים של יצירה אינם מאפשרים פשרות רבות. היכולת לטייל אל הספירה היצירתית-רוחנית ובחזרה ממנה דורשת מהשחקן לפני הכל את היכולת להבדיל מה שייך לו ומה חיצוני לו – מה עיקר ומה טפל. רק אם נשיל מעלינו את המשקל העודף נוכל לשייט בחופשיות במרחב. כמו בהיבטים אחרים מוכרים יותר של אמנויות הבמה גם כאן מדובר בכושר מסויים, שריר שדורש תרגול ודורש גם מחויבות משום שפרקטיקות רבות אחרות של תיאטרון מתעלמות מקיומו של העולם הזה, פועלות בניגוד לו ומרחיקות אותו מהישג ידנו. זו מלחמה יום-יומית, נדרשים זמן והשקעה להיכנס למרחב הזה והדרך החוצה קצרה מאוד, הנפילה חדה ומהירה.

"על אדם להאזין למעט מוסיקה, לקרוא מעט שירה, ולראות לפחות יצירת אמנות אחת כל יום בחייו, על מנת שטרדות העולם הגשמי לא יחריבו את הנטייה ליופי שאלוהים הטמיע בנפש האדם." — יוהאן וולפגנג פון גתה

No Comments Yet

Comments are closed

Powered by keepvid themefull earn money