המוֹעַלים – חלק ב'

קטע נוסף מתוך הספר 'סטניסלבסקי בחזרה' מאת וסילי אוסיפוביץ' טופורקוב. החזרות על הההצגה 'המוֹעַלים' הסתיימו, ואחרי תקופת הרצה סטניסלבסקי בא לצפות בהופעתו של טופורקוב.


לבסוף עלה המחזה. היו בו דברים טובים רבים. טרחאנוב ובטאלוב שיחקו היטב והיו כמה רגעים מעניינים בבימוי. אך החומר הדרמטי החלש והיעדר אידאה כוללת במחזה הנמיכו את רמת ההפקה. עם כל מיומנותו האדירה, לא הצליח קונסטנטין סרגייביץ' לחשוף דבר מה ביצירה הרדודה וחסרת-הצורה הזו. כל שראה הקהל היה סדרה של אפיזודות שהופקו במקצועיות ושוחקנו בכישרון. זה לא יכול היה לספק רב-אמן כמו סטניסלבסקי. העבודה על המחזה גרמה לו חרדה וסבל רבים. במכתב ששלח לי קונסטנטין סרגייביץ' מניס לרגל עשרים וחמש שנותי בתיאטרון, הוא כתב: "אני נזכר בעבודה הקשה והמשמחת על 'נפשות מתות' ובעבודה הקשה אבל עגומה על 'המוֹעַלים'." מעולם לא נודע לי אם שיחקתי היטב את התפקיד של ואנוצ'קה. היה זה התפקיד הראשון שלי בתיאטרון האמנותי של מוסקבה ושאלת ההצלחה או הכישלון הייתה חשובה לי מאוד. הביקורות על משחקי היו חלוקות: מחמיאות, נייטרליות ושליליות. "הינה שחקן שהיה מבריק אך מרגע שהחלו ללמד אותו, כשרונו כמל!"

המחזה לא נותר זמן רב ברפרטואר, אך במהלך ההרצה שלו נכנסתי לתפקיד לאט-לאט והתחלתי לזכות ברגעי הצלחה בהם הקהל לעתים אף מחא כפיים. זה הסב לי עונג, כמובן. עם זאת, זה לא קרה כבר בהופעה הראשונה. "סוף סוף", חשבתי לעצמי, "פירות עבודתו של סטניסלבסקי! כמה חבל שהוא לא יכול לראות את ההופעה. אין דבר, יום אחד הוא יראה אותה."

באביב, בראשותו של סטניסלבסקי, התיאטרון האמנותי של מוסקבה נסע לסיור הופעות בלנינגראד. המוֹעַלים נכלל ברפרטואר של הסיור. עבורי ללנינגראד הייתה משמעות מיוחדת. לפני הכל, היה זה מקום הולדתי. זכרונותי הנעימים ביותר היו קשורים בה: בית הספר למשחק, תיאטרון אלכנסדרינסקי וסובורינסקי בהם התחלתי את פעילותי האמנותית.

בלנינגראד היו לי מכרים וחברים רבים, מהם היו נוכחים בחזרות על המוֹעַלים, חלקם כניצבים בסצינות ההמון, אחרים כצופים שבאו לחזות בעבודתו של סטניסלבסקי. האווירה במהלך החזרה הייתה מרגשת במיוחד עבורי. כולם יודעים כיצד עמל ויגע קונסטנטין סרגייביץ' על חידוש של מחזה, במיוחד בכל הנוגע להופעת אורח של התיאטרון האמנותי של מוסקבה. אבל אני לא דאגתי; התפקיד שלי היה מלוטש והייתי להוט להראות את גאונות המשחק שלי גם לסטניסלבסקי וגם לנוכחים בחזרה בלנינגראד, חברי ומכרי.

החזרה החלה עם הסצינה בפונדק, משום שהייתה זו סצינת המון מורכבת; חלקה הראשון מתבצע בלעדי. אני נכנס בריצה מאוחר יותר. עד כניסתי הכל עבר חלק. אך אז הגיע תורי; המתנתי בקוצר רוח לסימן שלי ולבסוף נכנסתי לבמה בריצה. מאוד אהבתי את דרך הריצה שלי, במיוחד באותו יום. לפתע:

"עצרו!"

קונסטנטין סרגייביץ' סטניסלבסקי, 1936

החזרה נעצרה, כולם קפאו במקומם. לא הבנתי את הסיבה להפרעה. על כל פנים, לא חשבתי שזה קשור בי; באותו יום הייתי במיטבי.

"איזו זוועה! מה אתה עושה? מי לימד אותך את זה?" ואז, לאחר שהתלחש עם עוזריו, "אני מדבר אליך, וסילי אוסיפוביץ'!"

הייתי בהלם.

"מה קרה?"

"ידידי הטוב, כך משחקים בחארקוב. זה איום ונורא!"

הבטתי בחשדנות בחברי מלנינגראד, שבחנו אותי בסקרנות ורחמים מהאולם.

"תואיל בטובך לעשות זאת שוב."

שוב נכנסתי בריצה. "עצרו!"

"אתה נכנס בריצה על מנת לשחק. אתה יודע מראש היכן ואיך יתרחשו הדברים. למה אתה רץ לתוך הפונדק? למסור חדשות חשובות לפיליפ סטפאנוביץ'! אתה יודע היכן הוא יושב? הפונדק רחב ידיים. ישנם אנשים רבים. אם כן, אדוני, מה תעשה? והקצב! הקצב! למה בקצב של שור? ובכן, פעם נוספת. אח, אח, אח."

כל החזרה בת ארבע השעות הוקדשה לעבודה על כניסתי. אחרי שהשיג את שרצה, קונסטנטין סרגייביץ' סיים את החזרה. עברנו על סצינה אחת בלבד.

למחרת הייתה החזרה השנייה והאחרונה על המועלים. סטניסלבסקי לא יכול היה להתעכב עוד זמן רב על רגעים שונים במחזה, אך הרגשתי כיצד עקב אחרי בתשומת לב במהלך כל החזרה וההופעה באותו ערב. לאחר ההצגה נאמר לי שקונסטנטין סרגייביץ' מבקש לראותי למחרת בחדר המלון שלו.

אחרי שקיבל את פני בנימוס וחיבה בחדרו, קונסטנטין סרגייביץ' אמר במבוכה מסוימת.

"ובכן, ידידי הטוב, שכחת את כל מה שלימדתי אותך. הביצוע שלך היה נוראי. הייתה זו חזרה להרגלים הישנים."

"זייפתי קצת בחזרה, קונסטנטין סרגייביץ', ולכן בהופעה אתמול איכשהו זה לא יצא נכון, אך לפני כן הייתה לי הצלחה רבה והקהל אהב אותי."

"עצוב מאוד שכך אתה מבין את האמנות. הציבור יאהב כל דבר. מישהו התקשר אלי בעילום-שם. הוא הזדעזע ממשחקך."

לא ידעתי אז ש"בעילום-שם" היא דרכו של סטניסלבסקי להשפיע על שחקן. הוא המציא את האלמוני הזה, הבלתי-משוחד, כדי להוות משקל-נגד לו עצמו, שהיה אולי בררן מדי.

בשיחה ארוכה מאוד הוא הסביר לי את ההבדל החשוב בין מה שהיה התפקיד לבין מה שעשיתי ממנו.

"בתחילה מצאת בתפקיד את קו הפעולה-החוצה הרציף והאורגני שלו וליוית אותו מאירוע לאירוע, בדרך אל המטרה שלך; הציבור הגיב לרגעים מסוימים, במיוחד למוצלחים שבהם. אז הפנית את תשומת לבך לרגעים האלה, תפסת אותם בידיך והתחלת להדגיש אותם. הם התחבבו עליך, התאהבת באינטונציות שלהם, במיזנסצינות, והתעלמת מכל השאר; המתנת בקוצר רוח לרגעים האלה בהם זכית בעלי דפנה זולים, וכמובן שהתפקיד עצמו התנוון, התפרק, איבד את שלמותו, את מטרתו. בתחילה היה נדמה לך שמשחקך תפל. ייתכן שכך היה, אך שיחקת בכנות. היה עליך לקבע את מה שמצאת בכנות ולחזק את קו הפעולה-החוצה של התפקיד במקום לרדוף אחר אפקטים נפרדים. גאונות אמיתית יכולה להיוולד כך, אבל אתה בחרת בכיוון ההפוך לגמרי. אל תשכח את שאני אומר לך: יותר מכל, הימנע מהדרך הכוזבת הזו, של לשחק חלקים נפרדים, ביטים, להרוויח מחיאות כפיים זולות באמצע הסצינה שלך או ביציאה מהבמה. התייחס אל התפקיד כישות אחת. תן לקהל לעקוב אחר ההתפתחות ההגיונית של הקונפליקט, שיתעניינו בגורלך, כך שמבלי להסיר את עיניהם ממך, הם ילכו שבי אחריך ויפחדו לא רק למחוא כפיים אלא אף לעשות את התנועה הקטנה ביותר שתמנע מהם מלהבחין בפרטי הפרטים של התנהגותך. זהו משחקו של אמן; הוא אינו מבדר, הוא נכנס עמוק ללב הקהל."


וסילי אוסיפוביץ' טופורקוב (1889-1970)
וסילי אוסיפוביץ' טופורקוב (1889-1970)

וסילי אוסיפוביץ' טופורקוב כבר היה שחקן ידוע על הבמה הרוסית כשהתקבל לתיאטרון האמנותי של מוסקבה. הוא הפך לאחד מהשחקנים האהובים על סטניסלבסקי והשתתף בניסויי התיאטרון הגדולים שהניבו את 'שיטת הפעולות הפיזיות'. הספר 'סטניסלבסקי בחזרה' נכתב ב-1949 וראה אור ברוסית ב-1950. מהר מאוד תורגם לגרמנית, וב-1955 אמר עליו ברטולד ברכט "זו יצירה מכוננת. היה זה המקור הטוב ביותר עבורי להבנת שיטתו של סטניסלבסקי". הספר תורגם לראשונה לאנגלית ב-1999, ועד לזמן כתיבת מילים אלה טרם ראה אור בעברית.

No Comments Yet

Comments are closed

Powered by keepvid themefull earn money