מסר מאנטולי וסילייב ו-UNESCO ליום התיאטרון הבינלאומי 2016

מדי שנה ב-27 במרץ מציין המכון הבינלאומי לתיאטרון של ארגון אונסקו (ITI) The International Theatre Institute את יום התיאטרון הבינלאומי ברחבי העולם. מדי שנה מזמין מכון ITI איש תיאטרון בעל שיעור קומה לשאת דברים, מחשבות והרהורים על תיאטרון, תרבות ושלום.
ההודעה הראשונה נכתבה על ידי ז'אן קוקטו מצרפת בשנת 1962 ובמרוצת השנים כתבו דברים בין היתר ארתור מילר, לורנס אוליביה, פיטר ברוק, אז'ן יונסקו, אדוארד אלבי, ג'ון מלקוביץ, דריו פו. השנה נבחר לשאת דברים הבמאי אנטולי וסילייב. תרגם מרוסית: בועז טרינקר


 

האם אנו זקוקים לתיאטרון?

זו השאלה אותה שואלים את עצמם אלפי אנשי המקצוע המאוכזבים מהתיאטרון ומיליוני האנשים העייפים ממנו.

לשם מה אנו זקוקים לו?

בשנים בהן הבמה כל כך חסרת משמעות לעומת כיכרות הערים ובאזורי הכפר, בהם מתרשות הטרגדיות האמיתיות של החיים.

מה הוא עבורנו?

יציעים מעוטרי זהב, כורסאות מקטיפה, כנפי במה מאובקים, קולותיהם המצוחצחים של השחקנים – או להיפך – משהו אחר לגמרי: קופסאות שחורות, מוכתמות בבוץ ודם, עם ערימה של גופות עירומות קנאיות.

מה הוא מסוגל לספר לנו?

הכל!

התיאטרון מסוגל לספר לנו הכל.

כיצד דרים האלים בשמים, כיצד גוועים אסירים במערות תת-קרקעיות נשכחות, כיצד התשוקה יכולה לרומם אותנו, והאהבה להרוס, כיצד אין לאף אחד צורך באיש הטוב, כיצד ההונאה שולטת בכל, כיצד אנשים מתגוררים בדירות, בזמן שילדים קמלים במחנות פליטים, כיצד על כולם לשוב למדבר, וכיצד יום אחר יום אנו נדרשים להיפרד מאהובינו – התיאטרון מסוגל לספר על כולם.

התיאטרון תמיד היה ותמיד יהיה.

ועתה, בחמישים או שבעים השנים האחרונות, התיאטרון נחוץ במיוחד, משום שאם תביטו בכל האמנויות הציבוריות, תראו מיד שרק התיאטרון מאפשר לנו החלפת מילים מפה לפה, מבט מעין לעין, מחווה מיד ליד, ומגוף לגוף. הוא לא זקוק למתווך כלשהו כדי לפעול בין אדם לאדם – הוא מהווה את הצד השקוף ביותר של האור, הוא לא שייך לדרום, לצפון, למזרח או למערב – לא, זוהי המהות של האור עצמו, הזורח מכל ארבע קצוות תבל, אותה יזהה כל אדם בין אם הוא עוין אותה או ידיד כלפיה.

אנו זקוקים לתיאטרון מסוגים רבים ושונים.

מבין כל צורות וסוגי התיאטרון אלה הן הצורות הארכאיות שיוכיחו את עצמן כבעלות הביקוש הגדול ביותר. התיאטרון של צורות הפולחן אינו בהכרח מנוגד לזה של האומות "המתורבתות". התרבות החילונית מתרוקנת מתוכן, "תרבות המידע" כביכול מחליפה בהדרגה ודוחקת החוצה את האמיתות הפשוטות, כמו גם את התקווה שנפגוש בהן יום אחד.

התיאטרון פותח את דלתותיו לרווחה. הכניסה חופשית לכל אחד ואחת.

לעזאזל עם הגאדג'טים והמחשבים – פשוט לכו לתיאטרון, מלאו שורות שלמות באולם וביציעים, כרו אוזן למילה המדוברת והביטו בדימויים החיים – זה התיאטרון שם לפניכם, אל תזניחו אותו ואל תפסידו את ההזדמנות היקרה להשתתף בו – זו אולי ההזדמנות היקרה ביותר שאנו זכאים לה בחיינו החפוזים.

אנו זקוקים לכל סוג של תיאטרון.

ישנו רק סוג אחד של תיאטרון שאינו דרוש – תיאטרון של משחקים פוליטיים, תיאטרון של המלכודת הפוליטית, תיאטרון של פוליטיקאים, תיאטרון של פוליטיקה. תיאטרון של זוועה יומיומית – בין אם אישית או קולקטיבית, מה שאין אנו זקוקים לו הוא תיאטרון של גופות ודם ברחובות ובכיכרות, בערי הבירה ובפרובינציות, התנגשויות בין דתות וקבוצות אתניות.


למידע נוסף על אנטולי וסילייב מתוך אתר המכון הבינלאומי לתיאטרון, הקליקו כאן

No Comments Yet

Comments are closed

Powered by keepvid themefull earn money